הזעת יתר
הזעת יתר - הזעה ניכרת מעבר לכמות הנדרשת לבקרת חום הגוף. מצב זה, מתפתח בדרך כלל בילדות, או בהתבגרות, אך יכול להופיע בכל גיל. כל אזור בגוף האדם יכול להיות מושפע, אולם האזורים השכיחים הם כפות הידיים והרגליים ובתי השחי. הזעת יתר איננה מחלה, בדרך כלל, אבל היא בהחלט מצב הגורם לאי נוחות, להפרעה תפקודית ובין אישית ובאופן כללי לירידה באיכות החיים של הסובלים מהתופעה.
הזעה הינה המנגנון הגופני העיקרי לקירור עצמי והינה בעצם מנגנון פיזיולוגי. הגוף מייצר חום בתהליך חילוף החומרים בשעת פעילות פיזית, ובנוסף נחשף לחום הסביבה, ולכן הוא זקוק למנגנון קירור על מנת שטמפרטורת הגוף לא תעלה. הזעת יתר מוגדרת כמצב שבו ההזעה הינה לא פרופורציונאלית ביחס לפעילות הגופנית או לטמפרטורת הסביבה. במתבגרים ובמבוגרים צעירים השכיחות היא כ-6%-1% מהאוכלוסייה בעולם המערבי. גברים ונשים לוקים בהזעת יתר באופן שווה.
הסיבות לתופעה
- הפרעה באיזון מערכת העצבים האוטונומית.
- מחלות של חילוף חומרים, כגון יתר פעילות של בלוטת התריס, סוכרת, שיגדון (Gout), גיל המעבר בנשים.
- מחלות חום.
- נטילת תרופות, כגון חוסמי קולטני ביתא (פרופנולול-דרלין), פיזוסטיגמין, פילוקארפין, תרופות נוגדות דיכאון תלת-ציקליות.
- שתיית אלכוהול.
- מחלות גידוליות כגון מחלת הודג'קין, פיאוכרומוציטומה.
- הפרעה באיזון מערכת העצבים האוטונומית.
סוגי הזעת יתר
הזעת יתר נחלקת לשתי תת-קבוצות: הזעת יתר כללית והזעת-יתר ממוקדת. להזעת היתר הכללית יכולים לגרום מצבים כמו עודף משקל (אז מהווה שכבת השומן בידוד המפריע לגוף לאבד חום), מחלות עור שונות, מחלות עצביות נוירולוגיות ובעיות הורמונאליות. הזעה כזאת מורגשת בכל הגוף והאמצעים לטיפול בה נגזרים ממה שמתגלה כמקור לבעיה.
הזעת יתר ממוקדת נקראת גם הזעת יתר ראשונית והיא מופיעה לרוב באיבר מסוים או במספר איברים בגוף בלבד. הזעה זו אינה קשורה לרוב לחשיפה לחום והיא מורגשת בעיקר במצבי התרגשות ולחץ. תופעה זו שכיחה יותר מהזעת היתר הכללית ולפי ההערכות, סובלים ממנה עד חמישה אחוזים מהאוכלוסייה, נשים וגברים כאחד.
דרכי הטיפול
בעבר טופלו סובלי הזעת יתר ממוקדת בניתוח סימפטקטומיה אנדוסקופית, במהלכו מנותקים עצבים סימפתטיים מסוימים וכך מנוטרל מנגנון ההפעלה המוגבר של בלוטות הזיעה. הניתוח פותר את הבעיה באופן מלא בקרב סובלי הזעת יתר בכפות הידיים, ובמידה פחותה בהרבה הביא ל"ייבוש" בתי-השחי המזיעים ללא הרף.
הטיפול המוביל כיום סובלי הזעת יתר ממוקדת הוא הזרקת בוטוקס, השימוש בבוטוקס הוא חיתוך כימי של העצבים. הוא חוסם את מעבר הגירוי העצבי מהעצב לבלוטת הזיעה וכך מונע את הפעלת מנגנון ההזעה. כבר למחרת ההזרקה חשים הסובלים מההזעה בהבדל והאפקט נמשך עד שנה, שכן הבוטוקס הוא חלבון ועם הזמן הוא מתפרק והשפעתו פגה.
אפשרות אחרת לטיפול בהזעת היתר הממוקדת היא באמצעות זרם חשמלי - זרם חשמלי נמוך בתמיסה מימית גורם להפרעה בפעילות בלוטות הזיעה וכתוצאה מכך, לייבוש האיבר בו הן נמצאות.. תוצאות הטיפול מצוינות, עלותו אינה גבוהה, אך הוא דורש התמדה".
טיפול באמצעות תכשירים למריחה מקומית - יעיל באופן חלקי בלבד ועלול לגרום לגירויי עור בשכיחות גבוהה. התכשירים הללו מכילים בעיקר מלחי אלומיניום, נוגדי זיעה מוכרים, בריכוז גבוה.
ניתוח לגירוד בלוטות הזיעה – הניתוח מבוצע לרוב בהרדמה כללית וכולל שני חתכים זעירים ליד בתי השחי, דרכם מסירים את בלוטות הזיעה באזור, הניתוח רלוונטי רק לסובלים מהזעה מוגברת בבתי השחי.